חסין נ' חב' עווידה למסחר והובלות בע"מ

החלטה

1.המבקש הגיש תובענה לאכיפת הסכם ומסירת כלי רכב. על פי טענת המבקש, הוא רכש ביום 19.5.10 רכב מאדם מסוים המתגורר ברמלה ושילם את מלוא תמורתו.

החשבונית בגין רכישת הרכב הוצאה על שם המשיבה ואף נמסרה לחזקתה וזאת מכוח יחסי שותפות עסקית שהתקיימה ביניהם.

במהלך חודש נובמבר 2010 עקב סכסוך בין הצדים פורקה השותפות הנ"ל. על פי הסכם פירוק השותפות נקבע כי המשיבה תעביר לו את הרכב ומאחר והמשיבה לא עמדה בסיכום הנ"ל הוגשה התובענה.

2.ביום 13.4.2011 ניתן פסק דין לאחר שהמשיבה לא הגישה כל תגובה לתובענה.

3. המשיבה עתרה לביטול פסק הדין והמבקש אף הגיש תגובה לבקשה.

4.בין לבין נקט המבקש בהליכים על פי פק ביזיון בית המשפט בנימוק כי המשיבה טרם העבירה על שמו את הבעלות ברכב על פי פסק הדין. בסופו של הליך זה ניתנה ביום 24.7.11 החלטתו של כב' השופט א. רובין.

5.ביום 18.5.11 עתר ב"כ המשיבה למחיקת בקשתה של המשיבה לביטול פסק הדין וזאת מהנימוק כי לאחר מתן פסק הדין והגשת הבקשה לביטולו ביצעו הצדדים את פסק הדין לשביעות רוצם.

לאור בקשה זו נמחקה הבקשה

6.חרף מחיקת הבקשה הגישה המשיבה בקשה נוספת ביום 27.11.11 לביטול פסק הדין.

במסגרת הבקשה טענה המשיבה כי ביום 11.5.2011 היא העבירה את הרכב לרשות המבקש וציינה כי עקב מכשולים אחרים מתעכב עניין העברת הבעלות ברשות הרישוי וחלק מהן אף באשמת המבקש.

7.ב"כ המבקש מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה הוגשה באיחור ניכר חרף העובדה כי פסק הדין הובא לידיעתה ובמסגרת הבקשה היא הודתה בקיום חלק מפסק הדין, דהיינו מסירת הרכב בפועל לידי המבקש.

8.לאחר עיון בבקשה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מעיון בתיק עולה כי במסגרת הליכי ביזיון בית המשפט שהוטל על המשיבה היא חויבה בתשלום של 250 ₪ ליום בגין כל יום של איחור עד להעברת הבעלות על הרכב במשרד הרישוי על שם המבקש.

ביטול פסק הדין לא יצמיח למשיבה כל תועלת שכן המשאית כבר אינה ברשותה אלא ברשות המבקש.

יש לזכור כי ב"כ המשיבה מחק את בקשתו הראשונית לביטול פסק הדין בנימוק כי זה בוצע.

9.לאור האמור לעי, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.